הסיפור שלנו

מה זה, לחם ישראלי?

אם שואלים 99 אחוז מהאוכלוסייה,  אני מניחה שתקבלו תשובה אחת: פיתה.

וזה נכון. כעם אנחנו אוכלים המון פיתות. כמעט כמו שהצרפתים אוכלים באגטים. 

אבל האמת היא שכל הסיפור של "לחם זה" התחיל בשאלה הזאת, מה זה לחם ישראלי? כשהתחילה הקורונה, ישראל סגרה את שדה התעופה. זו הייתה בשורה קשה להמון אנשים , אבל נראה לי שזה היה הכי קשה לעולים. אנחנו גרים רחוק מאוד מהמשפחה,

כל אחד התמודד עם הגעגועים בדרך שלו. בשבילי, הדרך להתמודד עם מצבים קשים תמיד קשורה לאוכל. אז כשהתגעגעתי להורים שלי, לילדוּת שלי ולתרבות שלי, נכנסתי למטבח ואפיתי את הדבר הכי אמריקאי שיכולתי לדמיין- 

בייגל בסגנון ניו יורק.

מסתבר שעוד אנשים התגעגעו לניו יורק: למשפחה שם, לתקופה של הרפתקאות,  או סתם חשק לטוס –

וכך נולד העסק הקטן שלי.

שמחתי לתת ביס של נוסטלגיה לאנשים, במיוחד במהלך כל התקופה המאתגרת הזאת. אבל מה שהיה אפילו מדהים יותר הוא שאנשים אחרים התחילו לשאול    מה זה, הלחם הזה?

התפלאתי. איך זה יכול להיות שיש יהודים שאף פעם לא טעמו  בייגל אמיתי,

"לחם הדגל" של הקהילה היהודית בארצות הברית?

אבל ברגע נזכרתי. שנה אחרי שעלינו לארץ, כאשר עברנו לירוחם, היישוב  הקטן והקסום שלנו, נכנסנו לקראת השבת הראשונה שלנו בביתנו החדש  למאפייה על הכביש הראשי כדי לקנות חלות. ראינו את החלות הרגילות, ולידן  היו ערימות של משהו אחר. קצת כמו פיתה, אבל יותר גדול, מריח ריח מדהים,  זהבהב ומנוקד בנקודות של עשן ושחור. כולם היו סביב הלחם הזה, והחלות הרגילות ישבו בצד. שאלנו מישהו, מה זה, הלחם הזה?

ואז גילינו את הלחם המרוקאי הטעים והמיוחד, הפרנה.

איך זה יכול להיות שיש יהודים שלא יודעים מה זה פרנה, שאלו אותנו.

פתאום הבנתי שיש ללחם כוח. הוא יכול לחבר בין אנשים.  הוא יכול להיות הזמנה לשיח, למפגש חדש, ואפילו לבית חדש - הבית החדש שלי, פה בירוחם, פה בישראל. רציתי שכולם ילמדו איך זה להיפגש סביב לחם. רציתי שכולם ילמדו על הלחם של השכן, וכך, יכירו על השכן עצמו. רציתי לפרגן לאנשים מדהימים שאופים לחם ומאפים מיוחדים, ולתת מרחב שבו כל אופה יכול להביא ולהרי את 

הלחם הישראלי שלו ולהציג אותו. אנחנו בלחם זה מאחלים לכם חג העצמאות שמח,  ומזמינים אתכם לבוא לגלות אתנו מה זה, באמת, הלחם הישראלי הזה.

​

באהבה, אריאל